<h1>העיטור אות ח' חלוקת קרקעות</h1>
<h2>דף לא:</h2>
וחמשא או ארבעא שותפי דאיתנהו בחדא ארעא ולחד מניהו אית ליה פלגא ופלגא אחרינא ביני שותפי ואתא ההוא דאית ליה פלגא ופלג בהדי שותפי אחריני ושקל ההוא פלגא ואחריני פלגא אף על גב דלתנהו לכלהו שותפי אחריני כיון דכלהו בחדא מנתא שקלי ולא אתברר חולקא דכל חד וחד באפי נפשיה לא מצי אידך לבטולי לפלוגתא דהא ברור [בין] חולקא דשותפי לחולקא דיליה ולא עדיף מנפשיה.
<h2>דף לט:</h2>
גרסינן בפרק המפקיד (ב"מ ל"ט:) מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי וכו' אמר ליה פלוג לי בבוסתני ופרדסי דשתל ואסיקנא קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן והלכך קטן אף על גב דלא ידע דמחיל השביח לאמצע והרי הוא כיורד לנכסי נטושין וכיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה דשמין לו וידו על התחתונה דאפילו הוא כגזלן הא אמרינן (ב"ק צ"ו.) גזל והשביח ומכר מה שהשביח מכר שמע מינה גזלן יש לו שבח ואי גלי דעתא דניחא ליה שמין לו כמנהג העיר כשתלא כדגרסינן (ב"מ ק"א.) אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה וכל השבח לבעל הקרקע. וגדול ולא ידע שמין לו כאריס כמנהג המדינה למחצה לשליש ולרביע בחלק האח שבא דקיימא לן שותף כיורד ברשות דמי. והני מילי שהשביחו נכסים מחמת נכסים אף על פי שהשביחו מחמת טרחו אבל השביחו מחמת עצמן לעצמן ואפילו הוא קטן דהא קיימא לן כרבא דאמר (ב"ב קמ"ג:) גבי הניח גדולים וקטנים לא שנו אלא שהשביחו נכסים מחמת נכסים אבל השביחו מחמת עצמן לעצמן אף על גב דאיכא קטנים דאם לא כן קשיא הלכתא אהלכתא. ומסתברא דהא דאמרינן קטן הוא אההיא שעתא דאתא האי אחא קאמר דההוא אחא בעי לסלוקי מרי בר איסק בלא שבחא מהנהו בוסתני דשתל ומרי בר איסק בעי לאוקמה בידיה עד דמטי עידן שבחיה ככלהו שתלי ואמר ליה קטן הוא השתא ולא מוקמינן ליה בידיה. אבל רבוותא פרשי קטן הוה בעידן דנחת לנכסי ושלא ברשות בית דין ירד ואין לו אלא מחצית בכל הנכסים וגזלן הוא. וקשיא לי אטו אין מורידין קרוב לנכסי קטן אם נכנס בלא רשות יפסיד הא טעמא דילמא מחזיק בהו ואמאי קנסינן ליה אפילו דיינינן ליה כגזלן גזלן הא נקיט שבחא כהא דרבא דאמר גזל והשביח כו'. (המשך רבוותא דלעיל) והא דאמרינן אין מורידין קרוב לנכסי קטן בשאינו סמוך על שלחן (אביו) [אחיו] אבל סמוך מורידין כדאמרינן בבבא בתרא (קמ"ג:) אבל השביחו נכסים מחמת עצמן הרי הן לעצמן (ע"כ). אי הכי כי אמר ליה נפלוג בוסתני ופרדיסי דשתל ואמר ליה שפיר קאמר לך דתנן הניח בנים וכו' נימא ליה התם סמוכין על שלחן אחים הכא שאין סמוכים אין מורידין וצריך עיון.
<h2>דף קא.</h2>
גרסינן בפרק השואל היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות וכו' ואמר לו הלה טול את שלך אמר רב שמין לו וכו' והוא הדין בבית דאיכא פלוגתא בין חורבה הראויה ליבנות ובין שאינה ראויה ליבנות ואי אמר לו טול עציך ואבניך אי גלי דעתיה דניחא ליה אומדין כמה אדם רוצה ליתן לבנותה ואי לא שמין לו וידו על התחתונה ורבוותא דאמרי טול את עציך ואת אבניך לא אתמר בגמרא בהדיא. מסתברא דאתמר ופלוגתא בהכי איתה כדמפרש בתוספתא (כתובות פ"ח) אהא כיצד שמין לו וידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח. ירושלמי (ב"ק פ"א ה"א) בפרק הגוזל בנה במקום שאין ראוי לבנות ונטע במקום שאינו ראוי ליטע רב אמר שומעין לו אלא שמערימין עליו שיכנס שם בימות החמה ובימות הגשמים אומרין לו נתהנית וכו'. לרבינו אבן מגש היורד לתוך חורבתו של חבירו שלא ברשות על ידי שליש אין לו עליו שבועה ולא על השליש אלא שמין לו וידו על העליונה או על התחתונה כדאיתה. ומסתברא דלא אמרינן (כתובות ע"ט:) ישבע כמה הוציא ויטול אלא במוציא הוצאות על נכסי אשתו משום דאכילת פירות דרבנן הוא וברשות נחית והימנוה רבנן בשבועה אבל הכא מנפשיה נחית ולא מהימן בשבועה אלא שמין וכו'. וכן כתב רבינו בתשובה.
<h2>דף קטז:</h2>
ירושלמי בהבית והעליה (ב"מ פ"י ה"ו) כותל שבין שתי חצירות שנפרץ רב ושמואל חד אמר מחצה לזה ומחצה לזה וחרנא אמר כולו לזה וכולו לזה מה מפקא ביניהון מצא מציאה מאן דאמר מחצה לזה ומחצה לזה מחציו ואילך לזה ומחציו ואילך לזה ומאן דאמר כולו לזה וכולו לזה המוצא זכה. לריש מתיבתא השותפין שחלקו ומצא אחד אבנים גדולות בחלקו ואמר הלה לא מחלתי אותן ולא ידעתי בהן אפילו ביניהן שטר חלוקה וקנין חולקין אותם אם לא סילק כל אחד ואחד עצמו בכל מה שימצא. (ב"ב ב'.) מקום שנהגו לבנות גויל גזית וכו'. ודוכתא דליכא מנהגא דשוין לא אזלינן בתר רובא וספק ממונא הוא ולקולא ולא ממעט אוירא. לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ואוקימנא (שם ד'.) דנפל לרשותא דחד מנייהו אי נמי דפנינהו חד לרשותיה מהו דתימא להוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קא משמע לן שותפין כי האי גונא לא קפדי אהדדי ולא מחזקי אהדדי כדגרסינן נמי בפרק הבית והעליה (ב"מ קט"ז:). ודוקא כי האי גונא אבל אחין ושותפין בקרקע אף על גב דידיע מילתא דשותפי נינהו מעיקרא מחזקי אהדדי דלא עביד אינש דשביק ארעא דיליה תלת שנין כדגרסינן (ב"ב מ"ב:) בפרק חזקת הבתים השותפין מחזיקין זה על זה. לרבינו אבן מגש דוקא דאיכא סהדי דאבנים דההוא כותל נינהו ואי אמר חבריה דזבנינהו למנתיה ופנינהו לרשותיה משתבע האיך דלא חלקו ואכתי שותפין נינהו ושקיל למנתיה. אבל ליכא סהדי בהכי מגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם אי נמי אהדרתינהו ניהלך כי אמר דידי נינהו וזבנתינהו ניהלי מהימן ובהיסת.
